פסק-דין בתיק ת"א 3830-08

1.         תביעה לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, וסעיפים 10-11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 לפיצוי על ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, על כריתת חוזה והפרתו, על נזק של הפסד עסקה יותר גדולה מהעסקה מושא החוזה שנכרת. התביעה הוגשה על סך של 2,131,250 ש"ח, אך הסעד הכספי הוגבל ל-500,000 ש"ח מטעמים של אגרה.  הרקע לתביעה הוא שהנתבעת 1 קיבלה הזמנה לבצע עבודה של ציפוי של 1,100 מ"ר רצפה במחסן בשטח מפעל אינטל בקריית גת, ופנתה לקבלני משנה לקבל הצעות. עפ"י פרסום בעיתון המאוחר לאירועים נשוא התביעה היה צפי לפרויקט דומה בהיקף נרחב יותר במתקן חברת אינטל בקריית גת לפריסת שבבים (FBA) .

            התובעת הופנתה להציע לנתבעת מס' 1 הצעה ע"י המזמינה, חברת אינטל ( סעיף 9 לכתב התביעה, סעיף 21 רישא לכתב ההגנה). לטענת התובעת, היא יצרה קשר עם הנציג במקום, הנתבע 2, וניהלה עימו מו"מ במשך מספר ימים, כולל גם משלוח הצעה כתובה עם מחירים.

            אין מחלוקת שהנתבעת 1 לא שלחה לתובעת הזמנת עבודה. עפ"י גרסת העד מטעם התובעת, אשר איבגי, הוא למד בדיעבד שהנתבעת 1 ניהלה מו"מ עם התובעת וגם עם רז ציפויים ( להלן: "צד ג'") ולבסוף כרתה את העסקה עם רז ציפויים, ולא טרחה ליידע אותו שהעסקה עם צד ג' נכרתה תוך ניהול המשא ומתן עמו.

2.         בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית של התובעת, אין לוח זמנים מפורט למועדי המו"מ, למעט הגדרה שמדובר במו"מ של מספר ימים.

            סדר האירועים לפי גרסת התובעת הוא כי הייתה הפניה של אינטל לתובעת ופניית מר איבגי לנתבע 2. עפ"י גרסת אשר איבגי, נוהל מו"מ, כאשר הנתבעת 1 מפעילה עליו לחץ גדול להוריד מחירים וההמשך עפ"י גרסה זו הוא "לאחר שהסכמתי לבצע את העבודה במחיר שדרש הנתבע 2, סיכמתי איתו טלפונית בעל פה ביום 16.7.03 כל תנאי ההסכם..." ( סעיף 17 לתצהירו). אז ביקש מר איבגי הזמנה בכתב והושב לו שאפשר לראות את ההזמנה כתקפה ומחייבת ותהליך הוצאת הזמנה יכולה לקחת כשבוע, וסדר הדברים הם שהוא שולח הצעה מסודרת לנתבעת 1 וכנגד הנתבעת מס' 1 תשלח הזמנה על פי ההצעה בכתב ( סעיף 19 לתצהירו). לפי גרסת מר איבגי הנתבע 2 גם דרש שמר איבגי כבר יבצע הזמנה של האפוקסי ( סעיף 20 לתצהירו) ובו ביום - 16.7.03 - נשלחה ע"י התובעת הצעת מחיר בכתב. למחרת - 17.7.03 - התקשר מר איבגי לנתבעת מס' 1 וביקש לדעת האם העסקה סגורה בטרם יזמין את האפוקסי. לכך ענה דוד עזרא, דודי, בחיוב. הוא וידא זאת עם הנתבע 2 שמסר שהוא באמצע ישיבה "אך הכל בסדר" והזמנה תשלח למחרת ( סעיף 23 לתצהירו). עפ"י מידע זה בוצעה הזמנת חומר אפוקסי ביום 17.7.03 בסכום של 124,891 ש"ח. בדיעבד התברר שהנתבעת 1 ניהלה מו"מ מקביל עם צד ג'. לפי המסמכים שצירפה התובעת המו"מ עם צד ג' קדם את השיח עם התובעת כמפורט לעיל ועולה כי כבר ביום 22.6.03 שלחה צד ג' לנתבעת 1 הצעת מחיר. ביום 13.7.03 שלחה הנתבעת 1 הזמנת עבודה לצד ג' כולל הגוון המבוקש (ר.א.ל. 7001) וביום 14.7.03 פנה אורי רחין מטעם צד ג' לדודי וביקש להוסיף תנאי תשלום להזמנה כמפורט בפנייתו ( צרופות 8-10 לתצהירו של מר איבגי). באותו יום הוזמנו החומרים מחברת גילאור ע"י חברה אחרת, שאינה צד ג', המכונה ע"י התובעת "חברת קש" ( צרופה 6 לתצהיר מר איבגי).

            לטענת התובעת, מר איבגי הופנה לנתבעת על סמך המוניטין שרכש וגם ע"מ להתמודד מול קבלן שהציע 25 ש"ח למ"ר. לא הוברר מה עלה בגורל אותה הצעה. ב"כ הנתבעים טוען כי התובעת הציעה מחיר של 72 ש"ח למ"ר.

המחיר שסוכם עם צד ג' עמד על 107 ש"ח למטר מרובע.

3.         הנתבעת 1 חולקת על כל גרסת התובעת והיא מודה שהתובעת פנתה אליה והציעה עצמה לביצוע העבודה האמורה, אך הנתבעת 1 חולקת שהיא ניהלה עמה מו"מ על הצעה כלשהי, או שהוציאה הזמנת עבודה והיא גם חלקה שהתובעת נדרשה לרכוש חומר אפוקסי עוד לפני כריתת חוזה, או שהתובעת רכשה חומר כאמור. הנתבעת 1 חלקה על הטענה שבין הצדדים נכרת חוזה כלשהוא. היא לא חלקה שבאותה תקופה היא ביקשה הצעות מקבלנים לביצוע עבודת ציפוי אפוקסי במחסן בשטח חברת אינטל בקריית גת והיא לא חלקה שמר אשר איבגי מטעם התובעת פנה אליה והציע לבצע את העבודה ע"י התובעת. לטענתה, מר איבגי הציג את התובעת כמי שהופנתה לביצוע העבודה ע"י אינטל כקבלן משנה של הנתבעת 1, לאור הביצוע של העבודה במגדל העמק במגדל "טאור", וגם כקבלן הבית של חברת גילאור בע"מ היבואן של האפוקסי מחברת SIKA.

            התביעה נגד הנתבע 2 היא על כך שהוא גרם לנזק באופן אישי כנציג הנתבעת 1. הנתבעת 1 טענה כי מדובר בעובד שכיר שלה, שאינו מורשה לחייב אותה ולכרות חוזים בשמה.

            הנתבעת 1 גם טענה כי התובעת הציגה מצגי שווא וגם בנתה את התביעה יש מאין כאשר היא בונה את התשריט כדי להתאים למטרותיה, תוך שימוש בין היתר בשיחות מוקלטות שתוכנן היה מתוכנן ונועד להכשיל את הצד השני לשיחה.

4.         מתוך הראיות עולה כי הנתבעת 1 ניהלה משאים ומתנים מקבילים עם מספר קבלנים. ככל שהתביעה מתייחסת להליך זה של ניהול מו"מ מקביל, ללא מסירת מידע זה ליתר המציעים, לא הובאה אסמכתא מהפסיקה כי תהליך זה מהווה חוסר תום לב. ניהול מו"מ מקביל הוא כלי לגיטימי כשאין בו גרימת הפסד במודע לצד שכנגד המיועד להשאת רווחי החברה ( סעיף 11 (א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999), ומהווה חלק מכללי המשחק. התובעת עצמה ניסתה להיכנס למו"מ תוך קבלת מידע לגובה הצעה של מציע אחר ע"מ להציע הצעה יותר אטרקטיבית.

            מכאן אפנה לשאלה האם הנתבעת 1 או מי מטעם הנתבעת 1 הטעה את מר איבגי להבין שהעסקה נכרתה עם התובעת, שזו למעשה עיקר המחלוקת להכרעה, ועליה נוהל התיק.

            התובעת העידה את מנהלה, מר איבגי, כדי להוכיח את תביעתה, וביקשה לחזק את גרסתו בעדות של עד חיצוני, ששמע שיחה אחת שהתנהלה במכונית, תוך כדי נסיעה, ובקטעי דברים שאמרו העדים מצד הנתבעים.

            ב"כ התובעת עותר לקבל את גרסת התובעת לאופן קרות הדברים עפ"י אותן ראיות ולקבוע שבין הצדדים נכרת חוזה.

            ב"כ הנתבעים טוענים כי אין לקבל את גרסת מר איבגי, כי עדותו ניתנה מטעם בעל הדין - התובעת - שהוא מנהלה, וגם יש לתת משקל מכריע לראיות שלא הוצגו, על אף שלכאורה הן ראיות מהותיות. כמו כן מפנים ב"כ הנתבעים לנתונים שנמסרו ע"י מר איבגי, שהתבררו להיות לא נכונים, לטענתם, והם היו חלק מהמצג שהציג בפני הנתבע 2 ואחרים בחברה. מעבר לכך נטען שהתובעת, באמצעות מר איבגי, כבר ניסו לעשות אותו מעשה עוקץ בהתייחס לקורבן אחר והפנו לדברי ביהמ"ש באותו תיק באשר לעדותו של מר איבגי. על כך השיג ב"כ התובעת שאין ללמוד מתיק אחד לתיק השני.

5.         גרסת מר איבגי בתצהיר עדות ראשית היא שפנה לנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2, והוא כרת את החוזה עם הנתבע 2 בעל פה תוך כדי נסיעה במכוניתו, כאשר לשיחה עד מר איל פינוס. צורפו תמלילי שיחות שהוקלטו ע"י מר איבגי. תמליל שיחה שצורף, ללא תאריך, ותוכנו הוא שהשיחה מתנהלת בהמשך להצעה של התובעת שנמסרה לנתבעת, ועל המחירים שמופיעים שם. מעבר לכך אין בשיחה כדי להעיד על קבלת ההצעה של התובעת. שיחה נוספת, ללא תאריך ושעה, לפיה אומר הדובר שהוא עסוק בישיבה, אך הוצאה הזמנה, למרות שעדיין יש מחלוקת על המחירים ( צרופה 3 לתצהיר אשר איבגי). שיחות אלה אינן מעידות על כך שהצעת התובעת התקבלה, שכן מחלוקת על המחירים מעידה שהמו"מ לא הגיע לשלב של המסוימות וגמירות הדעת המהווים את הראיה שהחוזה נכרת.

            שיחה נוספת נעשתה ע"י דודי (דוד עזרא). עפ"י שיחה זו עולה כי קיים עיכוב ורק למחרת השיחה תהיה תשובה מאינטל. כאן מכניס מר איבגי את המידע הבא: "לא הבנתי, אני עשיתי את ההזמנה לסיקה, אז תעצור את ההזמנה?" והמשיב, דודי, אומר לו לא לעצור. ( צרופה 5 לתצהירו של מר איבגי). עפ"י השתלשלות האירועים בתצהירו של מר איבגי, לאחר שלטענתו הוא סיכם בע"פ את העסקה עם הנתבע 2, הוא שלח הצעת מחיר ביום 16.7.03, ולמחרת הוא התקשר לדוד, מנהל הנתבעת כדי לבדוק אם להזמין את הסיקה. כפי שעולה מתמליל השיחה עם הנתבע 2 כאמור לעיל, אין בשיחה "הסכם בע"פ" סגור. השיחה לכאורה מתנהלת ביום 16.7.03, כעולה מעדותו של איל פינוס, שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. למרות שמר איבגי משתמש באמצעי של הקלטה, הוא לא צירף תמליל השיחה מיום 16.7.03, שבה לכאורה נכרת חוזה עם הנתבעת 1 בשיחה עם הנתבע 2.

6.         כדי לתמוך במסקנה שביום 16.7.03 נכרת חוזה, תוך כדי נסיעה, הועד איל פינוס מטעם התובעת, הוא חוזר בתצהירו על גרסת התביעה וגרסת מר איבגי. בחקירתו הוא נשאל כיצד ידע על תאריך הנסיעה, ותשובתו היא שמר איבגי הזכיר לו ( עמ' 8 לפרוטוקול מ-7.2.06). העד נשאל על תוכן העסקה שנכרתה והוא העיד שהוא זוכר שדיברו על מהות העבודה, אך הוא לא זכר שדובר על מחיר, ושיש לשלוח הצעה ( עמ' 8-9 לפרוטוקול). העולה מחקירת עד זה, שתצהירו הוכן כדי להתאים לגרסת התביעה וגרסתו של מר איבגי, וכל שניתן ללמוד מעד זה שב-16.7.03 הייתה שיחה על מהות העבודה והוסכם שמר איבגי ישלח הצעה.

            גרסת התובעת שבאותה שיחה נכרת חוזה, נשענת אך ורק על עדותו של מר איבגי, וכאמור מתוך השיחות למחרת, שתומללו והוגשו כראיות, עולה כי עדיין אין גמירות דעת בסוגיית המחירים.